אז זהו שיש טעם, ולמען האמת כמה טעמים, ואם להיות אפילו קצת יותר כנים: אז ישנה רב גוניות של טעמים שאתה לא בטוח אם כבר טעמת לפחות פעם אחת מכולם (מי מאיתנו לא אוהב לסמן את ה- V שאומר: "ניסיתי!")
כל יוגורט רוצה לשדר שהוא לא עוד יוגורט אלא שהוא ה-יוגורט. אז אם באים למבחן, ננהג ברצינות הראויה, נלבש את כפפת הלבורנט ואת גלימת השופט. כפית. יוגורט. ויאללה לעבודה.
ראשית, צריך להבדיל בין מה ש –"לדינה ומה שלעובדה". במילים אחרות, לפני שאומר את הטעם האישי שלי, יש כמה עובדות שצריכות על מולר (müller) להאמר;
האם עם רגע שמיעת העובדה המרגשת כי מולר הוא מתוג פרמיום בינלאומי, הממומקם במקום הראשון (והמכובד) בבריטניה ובמקום השני (והמכובד גם כן) באיטליה ובאירופה בכלל, שינתה משהו בקצה לשונכם? ספק גדול עד בטחון ודאי שלא.
אם אתם בקטע של בריאות, ובימינו, אין לכם ברירה, אתם לגמרי בקטע (זה הכי in שיש!), אז דעו בטרם לקקו כי היוגורט bio של מולר הוא מקציפת פרי טבעי וללא חומרים משמרים. חשוב, לא?
אבל הדיון העובדתי הזה מוציא את כל הטעם מהטעם. אז למרות שאולי בדעתכם מכוננת המחשבה כי על טעם ועל ריח אין להתווכח, ומי הוא נודניק זה שילמד את לשוני הפרטית מה טוב לה, ייתכן ועדיין אוזנכם תהיה עדיין קרויה לדעה קצת מנוסה.
אז לא משנה באיזה יוגורט של מולר בחרתם, היוגורט הוא איכותי. אין פשרות. יש לו מרקם שמרגיש נכון בפה, הטעם והריח, ואין מה להתווכח. זה יוגורט. התחושה האישית שלי, עם זאת, שהפרי המוקצף הוא בשל מדי, או רווי סוכר מדי. במילים אחרות: הוא מתוק מדי. אלא שהחכם עיניו בראשו, הכפית בידו ויאללה לערבב. אבל זאת באמת שאלה של טעם.
על איכות משלמים. ועין בלתי מזויינת תבחין כי היד שהדפיסה את המחיר לא חששה להוסיף כמה שקלים על המתחרים. והישראלי הממוצע, שמצד אחד לא אוהב להיות פראייר, ומצד שני אוהב לנסות דברים חדשים (גם אם יש להם שם גרמני טיפוסי), ניצב כעת בהתלבטות.
שורה תחתונה. ולא באותיות קטנות (כן, גם אני שונאת את זה שהאמת תמיד נכתבת כאילו שאסור לראות אותה, כאילו הק.ג.ב. כבר דופקים בדלת) ובלי התחכמויות.
